הגעתי לכאן במקרה, כמו חלק ממדליקי הנרות. בעת בוקר שמשי זה, קראתי ושוטטתי. עצבתי וכאבתי. מה אנוש כי תזכרנו ומהם חיינו אנו. יהי זכרו ברוך.
הגעתי לפה די במקרה דרך שיטוט ברשת, קראתי באתר ונזכרתי במקרה.
עצוב, זה תמיד עצוב,
וזה הכי עצוב למשפחה ולחברים שנותרו מאחור וחושבים כל יום שעובר, על איך יכולת להיות ומה יכולת לעשות.
ואין מה לומר שיכול באמת לעזור.
הלב כואב מלראות את הנשמה שלך בוערת בתמונות מעיניים שלא נראה עוד
רון, הבן שלנו הצטרף אליך היום, שמור עליו בבקשה!
מתגעגעים ותמיד זוכרים
אוהבים ולנצח זוכרים